למה רוב מחממי האמבטיה נהרסים (ואיך אנחנו מונעים זאת)
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בגלל האדים הרבים והמים שנשפכים שם, זה בעצם מעין “חדר עינויים” עבור הרכיבים החשמליים. רוב המחממים פשוט לא יכולים לעמוד בזה – הם נהרסים, נפגעים מחמצון, ובסוף נזרקים למזבלה.
רצינו ליצור משהו שאכן יחזיק מעמד.
המאבק נגד האדים
הבעיה עם צינורות הקוורץ היא שהם שונאים שינויי טמפרטורה פתאומיים. כשטיפה קטנה של מים קרים פוגעת בצינורות החמים, זה גורם ל”שוק תרמי”. דבר זה יוצר סדקים זעירים בזכוכית. לאחר מכן, גז ההלוגן דולף החוצה, והמנורה נהרסת. פשוט ככה.
כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בציפויים נגד ערפול ובאטימות טובה של המארז. כך הלחות לא יכולה להגיע לחוטים החשמליים, והחום נשאר יציב. אין סדקים, אין דליפות, אין מחממים שנהרסים.
מניעת חדירת מים
חדירת מים למעגלים החשמליים היא הדרך המהירה ביותר לגרום לכיבוי של המכשיר. זו הסיבה העיקרית לכישלון של מכשירים אלה.
אנחנו לא לוקחים סיכונים. אנחנו משתמשים בגפסים עמידים ובמארזים אטומים, כדי שהרכיבים הפנימיים יישארו יבשים. על ידי הפרדת הקצוות החשמליים, אנחנו מוודאים שאין “גשר” שדרכו הלחות יכולה לעבור. כך תוכלו להתקלח בלי לדאוג שהמכשיר ייהרס.
החלק הקשה: האוורור
יש עוד בעיה: כשאנחנו אוטמים את המכשיר כדי שהמים לא יכנסו, אנחנו למעשה כולאים את החום בתוך המכשיר. זו בעיה שצריך לפתור.
לכן ההתקנה כל כך חשובה. צריך לתת למכשיר מקום לנשום. אם המאווררים הפנימיים לא יכולים להניע אוויר, הרכיבים יתחממו יותר מדי, ללא קשר לרמת האטימות של המארז. תנו לו מקום, והוא ימשיך לעבוד.
הפרטים הקטנים
השקענו גם הרבה זמן בחלק שבו המנורה נמצאת בתוך המארז. רוב המותגים משתמשים במתכות זולות שנרקבות מיד כשהן נמצאות בחדר עם אדים. אנחנו משתמשים בסגסוגות עמידות לחמצון.
זה נשמע כמו שינוי קטן, אבל זו ההבדל בין מחמם שנהרס אחרי שני חורפים, לבין מחמם שממשיך לעבוד.