הסוד האמיתי של תנורי IP44: הכל נעוץ בחיבורי החשמל
תראו את הסימון “IP44” בכל טפסי המפרטים של התנורים. זה נשמע נהדר על הנייר, אך האמת היא שהמעטפת החיצונית של התנור אינה בדרך כלל הגורם לכשלו.
הבעיות האמיתיות מתחילות בנקודות החיבור של החוטים. כאשר משתמשים בנורות בעלות הספק גבוה, החום שנוצר אינו יוצא רק קדימה – הוא זוחל גם אחורה, לכיוון נקודות החיבור החשמליות, ושם נוצרות בעיות.
למה התנורים הזולים כושלים
רוב התנורים שניתן לרכוש בחנויות פשוט משתמשים בסיליקון או דבק כדי לאטום את נקודות החיבור. אך החום הוא כוח אדיר – הוא גורם לחומרים האלו להתקשות ולהתפצל. כאשר האטימה נשברת, הלחות חודרת לתוך התנור. בסביבה לחה, זה גורם לחמצון ולפגיעה בחומרים. אנו קוראים לזה “הזדקנות בטמפרטורות גבוהות”. בקיצור, החומרים האלו נהיים שבירים, וזה גורם לקצר חשמלי.
איך אנו פותרים את הבעיה
אנו עושים זאת בדרך שונה. במקום להשתמש רק בדבק, אנו משתמשים בתהליך אטימה מרובה שלבים. אנו מכסים את כל נקודות החיבור בחומר אפוקסי בעל עמידות גבוהה לחום. זו בעצם מחסום פיזי שלא נהרס גם בטמפרטורות גבוהות. בנוסף, אנו פונים לחוטים מצופים בפלורופולימר – חוטים שאינם נמסים בקלות. הטריק הוא לגרום לחומרים האלו להתנהג באופן סינכרוני. האטימה חייבת לעמוד בשינויי הטמפרטורה הקיצוניים בין הנורה החמה לבין האוויר הקר סביבה. אם החומרים אינם מתרחבים ומתכווצים באותה קצב, האטימה נשברת. אנו מוודאים שהחומרים יתנהגו בצורה סינכרונית עם המעטפת המתכתית של התנור.
הקושי שבשיטה זו
יש כמובן חיסרון: מכיוון שהכל מאוטם בחומר אפוקסי, אי אפשר פשוט לנתק את החוטים כדי לתקן את הבעיה. אם חוט נשבר, יש להחליף את כל המערכת, ולא רק את נקודת החיבור. זה כמובן מקשה על התיקונים. אך זו הדרך היחידה להבטיח שהתנור לא יישרף או יגרום לקצרים בבניין בזמן שהסביבה לחה. יש להקריב קצת מהנוחות, אך כך מקבלים תנור שאכן יכול לעמוד בתנאים הקיצוניים.